מאמרים

מאמרים

יונים

היונה היא ציפור נפוצה המוכרת לכולנו, היא נמצאת בכל רחבי כדור הארץ, למעט במדבר סהרה ואנטרקטיקה, כאשר ישנם למעלה מ-300 מינים של יונים (בישראל יש 7 מינים).
היונה היא בעל חיים מונוגאמי – כלומר: היא שומרת אמונים לבן זוג אחד ומחליפה בן זוג רק במקרה שאחד מבני הזוג מת, מכאן גם הביטוי "זוג יונים" אשר מעיד על קשר ארוך ויציב בין בני זוג.
יחד עם זאת, היונה מהווה גם מטרד עבור האדם ומאמצים רבים מושקעים בניסיונות להרחיק יונים ולהגביל את ההתרבות שלהם, במיוחד באזורים עירוניים.
למרות העובדה שהיונה מסמלת את השלום, דבר זה נחשב לאירוני במידה מסוימת מאחר והיונה היא ציפור אלימה.
אחד מהסוגים השונים של היונים היא יונת הדואר שמשמשת לנשיאת הודעות אשר מוכנסות בדרך כלל לשפופרת קטנה שמוצמדת לאחת מהרגליים שלה. למרות הרעיון שהיונה יודעת לאן להעביר את הדואר, רעיון זה שגוי ביסודו.
למעשה, היונה יודעת לשוב אל המקום אותו היא מזהה כבית שלה. המשלח של היונה מחזיק אצלו את היונים של המקבל וכאשר הוא שולח את היונה לדרכה, היא למעשה חוזרת הביתה יחד עם ההודעה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש נרחב ביוני דואר.
היונים שימשו להעברת תקשורות בין טנקים למפקדות שלהם במקרים שבהם טנקים נשארו מאחורי קווי האויב. היונים היו נישאות בטנקים יחד עם החיילים, למרות התנאים הקשים (חום, חוסר אוורור, רעש המנוע וכו'…).
כפי הנראה, יונת הדואר המפורסמת ביותר היא שר אמי (Cher Ami).
היונה הזו שירתה בצבא האמריקאי במהלך מלחמת העולם הראשונה ועזרה להציל חיילים אמריקאים רבים בקרב האבוד של חטיבה 77.
במהלך הקרב, כוח של יותר מ-500 חיילי חי"ר אמריקאיים נלכד מאחורי קווי האויב ונותר ללא מזון או תחמושת, מוקף על ידי כוחות של הצבא הגרמני.
מפקד הכוח, רב סרן צ'ארלס וייט וויטלסי (Charles White Whittlesey), ניסה לשלוח מסר למפקדה באמצעות יונת דואר אך היונה נורתה על ידי הכוחות הגרמניים. יונה נוספת נשלחה אך גם היא נורתה.
כעת, נותרה בידי הכוח רק יונה אחת (שר אמי). רב סרן וויטלסי הכין מסר נוסף ושלח אותו אל המפקדה עם היונה. כאשר היונה המריאה, הכוחות הגרמנים הבחינו בה ופתחו מיד באש.
במשך מספר רגעים, שר אמי עפה כאשר כדורים שורקים מסביבה. בסופו של דבר, היונה נורתה אך למרות זאת, היא הצליחה להמריא פעם נוספת. היא הצליחה להגיע למפקדה שנמצאה בטווח של 25 מיילים משם (כ-40 ק"מ) בפרק זמן של 25 דקות בלבד (מהירות של כמעט 100 קמ"ש!) ובכך סייעה להצלתם של 194 חיילים.
היונה הצליחה להעביר את המסר למרות שנורתה בחזה, התעוורה באחת מעיניה, הייתה מכוסה בדם ורגל ימין שלה הייתה תלויה רק על גיד.
על משימה זו ועל כך שהעבירה 12 הודעות חשובות במהלך קרב ורדן שנערך במלחמת העולם הראשונה, היא עוטרה באותות כבוד של צבאות צרפת וארצות הברית.
ומה אצלנו?
טוב, אנחנו לא משתמשים ביונים שלנו לצורכי דואר אבל אנחנו בהחלט נותנים להן את הכבוד לו הן ראויות. הנה מספר תמונות של פסלי יונים פרי עבודתו של הפסל מאיר טרוסמן. הפסלים מוצבים במקומות שונים ברחבי הארץ ומהווים חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני, ממש כפי שהיונה היא חלק בלתי נפרד ממנו.

דינוזאורים

הדינוזאורים היו יצורים שחיו לפני מיליוני שנים על פני כדור הארץ. הגדול שבהם היה באורך של כ-40 מטרים. עם זאת, ובניגוד למה שבדרך כלל מקובל לחשוב, לא כל הדינוזאורים היו גדולים. היו דינוזאורים רבים שהיו קטנים, חלקם אפילו בגודל של תרנגולת, כמו זה שבתמונה אשר נקרא קומפסוגנתוס (שמשמעותו "לסת יפה").
אחד מהדינוזאורים המפורסמים ביותר הוא הטירנוזאורוס רקס שהיה גם אחד הגדולים שבהם. היו לו שיניים רבות, חדות כמו סכין, והוא היה יכול להצמיח שיניים חלופיות לאחר שהקודמות נשרו או נשברו. הלסתות שלו היו חזקות מאוד והסגירה שלהן הייתה חזקה פי 3 מזו של האריה.
לא כל הדינוזאורים היו טורפים – כמה מהם היום אוכלי צמחים. למרות שהיו צמחוניים, כמה מהם שקלו עשרות טונות ונראה שאכלו כ-300 ק"ג צמחים מדי יום. חלקם היו בולעים אבנים שהיו נשארות בתוך הקיבה ומסייעות בתהליך הטחינה של המזון.
הדינוזאורים הסעירו את הדמיון במשך שנים, דבר שהביא ליצירת סרטי דינוזאורים רבים. אחד מאותם סרטי דינוזאורים ("פארק היורה") נמצא ברשימת שוברי הקופות של כל הזמנים יחד עם סרט נוסף מהסדרה ("עולם היורה").

פארק הדינוזאורים במודיעין
בשנת 2013 הוזמנו לפגישה בחברה הכלכלית במודיעין והתבקשנו להכין סקיצה של גן אשר יכיל פסלים של שלדי דינוזאורים. שמו של הגן היה 'גן קדמון'.
לאחר שהגשנו את הסקיצה וקבלנו אישור התחלנו לפסל 11 אלמנטים שונים שכללו ראש דינוזאור, צלעות דינוזאור, זנב דינוזאור באורך של כ- 20 מטר, ביצי דינוזאור, ועוד דינוזאור שלדי מושך כרכרת עצמות וגם טביעות רגליים של דינוזאורים. לאלו התווספו גם 4 ספסלים באותו הסגנון.
יצרנו פסלים מאד גדולים באורכים שבין 3 ל- 20 מטר וגובה מקסימאלי של 1.20 מטר מברזל מזוין ויציקת בטון ובמראה טבעי ללא צבע. את ההובלה הפקדנו בידיו של מנופאי מקצועי במיוחד, זה לא היה פשוט להעביר פסלים במשקלים של טונות כל אחד ולשמחתנו הוא עשה זאת בצורה נפלאה.
הגן נפתח באותה השנה והוא מושך ילדים רבים שנהנים לרכב, לטפס ולשחק עם ובין פסלי הדינוזאורים, ועבורנו – זהו אושר ליצור דבר אשר מביא שמחה והנאה לציבור.

בלונים

הבלון הוא חפץ שעשוי על פי רוב מגומי ומשתמשים בו לקישוט, למשחק, לפרסום ולמטרות אחרות ומגיע בצורות, גדלים וצבעים שונים. אנשים מכל הגילאים אוהבים בלונים והם משמשים כקישוט כמעט ללא יוצא מן הכלל באירועים משמחים בסוגים שונים. הפסל מאיר טרוסמן בחר להשתמש בבלונים כנושא בעבודותיו ועל כן הקדשנו להם התייחסות אך הפעם, שלא כהרגלנו, בחרנו שלא להכין מאמר בנוגע לבלונים אלא להציג בפניכם מספר נתונים מעניינים שליקטנו וכן סרטונים.
1. הבלון המודרני הומצא בשנת 1847 על ידי ג'יי ג'יי אינגרם (קודם לכן בלונים הוכנו מעור ולעיתים גם מאיברים פנימיים של בעלי חיים). ייצור סדרתי של בלונים החל בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
2. פעמים רבות באירועים שונים אנשים מפריחים בלונים לאוויר. עם זאת, התברר שלדבר יש גם השלכות מזיקות על הסביבה. לוחמים למען איכות הסביבה טוענים פעמים רבות ששאריות של בלונים נאכלות על ידי בעלי חיים וגורמות לחנק שלהם.
3. במדינות שונות חוקקו חוקים נגד מפריחי בלונים – במדינת קליפורניה לדוגמה, מי שיפריח בלונים בשטח פתוח בגז קל מהאוויר, יקבל קנס בסכום של עד 100 דולר. במדינת ניו יורק לעומת זאת, יש הגבלה על מספר הבלונים שאדם יכול להפריח ביממה (25).


תבליטים

התבליט הוא פסל. אבל, בניגוד לפסלים אחרים שהם "חופשיים", כלומר: לא צמודים למבנה או למשטח מסוים, התבליט יהיה צמוד למבנה או למשטח. מאחר שכך, התבליט על פי רוב יהיו מותאם למבנה אליו הוא משויך.
התבליט המוכר הוא זה שהדמות או הצורה המפוסלת בולטת מתוך הרקע (נקרא: תבליט גבוה). עם זאת, ישנו גם סוג נוסף של תבליט בשם תבליט שקוע, שבו הצורה שקועה בתוך המשטח.
התבליטים נמצאים בשימוש על ידי האדם כבר שנים רבות. למעשה, עוד במצרים העתיקה נעשה שימוש בתבליטים אשר שימשו בין היתר, לקישוט מקדשים וקברים.
את התבליט ניתן לשלב בכל מקום – במבני ציבור (כגון: אולמות ספורט ובתי כנסת), במבני מגורים, ועל מבנים שונים (כגון: חומה שמקיפה מבנה מסוים ואפילו על גשרים).
ניתן להשתמש בתבליט כחלק מהדקורציה של המבנה. ישנם מבנים רבים שתבליטים מעטרים את הקירות החיצוניים שלהם. באחרים, התבליט ממוקם בכניסה למבנה או בלובי שלו.
כולנו מכירים ואוהבים להסתובב בערים גדולות באירופה ולהתפעל מהתבליטים המעטרים את הבתים הישנים. תבליטים אלו מוסיפים חן ואסטתיקה לכל מרחב בו הם נמצאים.
 בארץ נושא התבליטים היה מאד אופנתי עד שנות ה-70 אז היה נהוג לעטר בנינים עם תבליטים חיצוניים. הבניין המפורסם ביותר בנושא עומד בתפארתו ברחוב הירקון וזוכה לטיפול כל כמה שנים כך שהוא נשאר יפה ומתוחזק כהלכה.
הוא שונה משאר הבניינים והוא תמיד מעניין, גם אם עוברים לידו מדי יום הוא "תופס" את תשומת הלב ובנוסף גם מעניק לסביבה שלו ערך מיוחד יותר.
 כשמדובר בתבליטים הנושא והשימוש רחבים ביותר – אנחנו, סטודיו 16, ייצרנו תבליטים בצורת מערות מלח, המשמשים לתצוגה ברשת חנויות תכשיטים…


גלשנים

גלישת הגלים היא אחד מענפי הספורט הפופולאריים ביותר ומתבצעת באמצעות הגלשן. סביב הגולשים התפתחה גם תרבות גלישה עם סממנים מיוחדים שמאפיינים אותה, הנה כמה מהם.
סימן השאקה
סימן השאקה הוא מעין אמירת שלום שנהוגה בקרב גולשי גלים וגולשי רוח ברחבי העולם. לא ידוע בוודאות מה מקור הסימן ויש סברות רבות בנוגע לכך. כמו-כן, הסימן הזה גם נהוג כמעין אמירת שלום או ברכה בקרב תושבי הוואי.
שפת גלישה
סביב ספורט הגלישה התפתחה שפה וטרמינולוגיה שייחודיים לתחום. יש אפילו מילון מונחים עבור מונחים שיש להם משמעות ייחודית בתחום.
מוסיקת גלישה
בשנות ה-60' התפתח ז'אנר במוסיקה שנעשה מזוהה עם ספורט הגלישה. המוסיקה הזו הייתה פופולארית בעיקר בין השנים 1961 ל-1966 והיו לה מאפיינים משלה. אחת הלהקות שהיו מזוהות בעיקר עם הז'אנר היא להקת ה-Beach Boys (נקראו בישראל "נערי החוף") אשר גם הייתה לאחת הלהקות המשפיעות ביותר על הרוק והפופ.
אופנת גלישה
ספורט הגלישה משפיע גם על האופנה. ישנם פריטי לבוש רבים שלקוחים מעולם הגלישה ומבוססים על ציוד גלישה, כגון: מכנסי ברמודה. ישנן חברות רבות שמספקות ציוד מקצועי לגלישה ובמקביל גם פריטי לבוש אחרים, כמו החברות Quicksilver ו-Billabong. בישראל פעלה בשנות ה-80' ו-90' חברת האופנה גזוז ששיווקה פריטי לבוש של אופנת הגולשים.
מנהגים
ישנם מקרים רבים בהם קהילות של גולשים מקיימים טקסי אזכרה לחברים גולשים שניספו. בדרך כלל, הגולשים שמשתתפים בטקס יענדו שרשרת פרחים על הצוואר או שיחזיקו בפרח בודד. הם יעמדו במעגל גדול, יחזיקו ידיים ויתפללו בשקט. לעיתים הם יניפו את ידיהם המחוברות מעלה לפני שיזרקו את הפרחים למרכז המעגל.
כמחווה לגולשים ולערי החוף הרבות בישראל, יצר הפסל והאמן מאיר טרוסמן פסלי גלשנים מיוחדים המתאימים להיות מוצבים ליד חופיה היפהפיים של ארצנו.
 הנה לפניכם מספר פסלים ומספר רעיונות להצבתם…


חגיגה אורבנית

האהבה לפיסול ולאמנות אסתטית הינה חלק בלתי נפרד מחייו של האמן מאיר טרוסמן, זאת בנוסף לאמונתו כי אמנות צריכה לרומם את נפשו של האדם ולעיתים אף להיות שימושית.
ביצירותיו הוא מקפיד לשלב מוטיבים מן החי, הצומח והדומם ולהביאם אל הנוף האורבני.
מאיר יצר גן סיפור מרהיב אשר הוצב במתחם גני הסיפור בחולון. בגן, המבוסס על סיפור הילדים של אפרים סידון 'סיפור מהלב' ועוסק בתרומת אברים בקרב ילדים ניתן למצוא אחד-עשר פסלים המתנשאים לגובה מרשים של כשני מטרים, משתלבים בנוף ויוצרים קומפוזיציה עשירה בעלת צבעוניות מתפרצת.
כמו כן, התבקש מאיר על ידי עירית חולון ליצור גן נוסף המבוסס על סיפור הילדים 'חתונה בגינה' של מירית צללזון.
הספר מביא את סיפור אהבתם ה'בלתי אפשרי' של עגבנייה וחציל, אשר בניגוד לדעות והסטיגמות של הסביבה מחליטים להתחתן ויחד חיים באושר ואף יולדים ילד, פרי אהבתם, 'עגבציל'.
יצירות אלה מצטרפות לשרשרת החלומות אותן מגשים מאיר בשנים האחרונות, עת שהחל לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם 'סטודיו 16', סטודיו שבו הוא מייצר ומשווק אלמנטים פיסוליים למרחב הציבורי. את פסליו הרבים ניתן לראות במרחבים הציבוריים השונים ברחבי הארץ. ביבנה למשל, הציב טרוסמן יצירה מעניינת במיוחד, 8 פסלים של אדם מתגלגל, כאשר בכל פעם הוא מוצב בתנוחה שונה של גלגול, ביצירה זו ביקש מאיר ליצור עניין של תנועה מתמשכת.
יצירות נוספות ניתן למצוא בין היתר גם ב:יקנעם, גבעת שמואל, תל אביב-דיזינגוף סנטר, הוד השרון, הרצליה, דימונה, באר-שבע, בית אריה, אשדוד, ראש העין, נתניה, עפולה, רחובות, נס-ציונה, מעלות, כפר כנא, כרמיאל ופתח תקוה. מאיר מרבה לפסל דמויות מן החי, הצומח וגם דמויות אנושיות מתוך רצון לשלב בנוף האורבני את יופיו של הטבע.
הייחודיות המאפיינת את יצירתו הינה בכך שמעבר לאסתטיקה האמנותית ישנו אופן שימושי לפסל ולעיתים היצירה משמשת גם כריהוט רחוב. הצבעוניות של ריהוט הרחוב ונוחיותם (מיוצרים מבטון ונוחים לישיבה ממושכת) מזמינים את העוברים ושבים לשבת בהם. יצירות שכאלה ניתן לפגוש בפתח תקווה שם ישנם ספסלים בצורת בננה ובבאר שבע ובית אריה שם מוצבים ספסלים בצורת ספה.
מאיר, יליד 62', נולד וגדל ברמת גן וכיום מתגורר בהוד השרון, עוסק בפיסול ואף מלמד ילדים ומבוגרים פיסול.
כדור שני למשפחה ניצולת שואה השכיל מאיר להבין את חשיבותה של ההנאה בחיים ועל כן בעבודותיו הוא מבקש לשמח אנשים ולרומם את נפשם בעזרת האמנות האסתטית.
סטודיו 16 פועל משנת 2004, מייצר ומשווק אלמנטים פיסוליים למרחב הציבורי.
הסטודיו מייצר פסלים one piece ,וגם ע"פ תכנון אדריכלי. המוצרים הינם פרי עיצובו של הפסל מאיר טרוסמן, ומיועדים הן לשימוש והן ליופי, עשויים מבטון או מפיברגלס, צבועים בצבעים פוליאוריטניים העמידים לפגעי מזג האוויר וניחנים ברמת גימור גבוהה אשר מפיקה מוצר איכותי ועמיד.
 בעבר הציג טרוסמן תערוכות רבות ומגוונות, ביניהן:
"לגעת בתפוז" במוזאון הפרדסנות ע"ש מינקוב ברחובות, תערוכות משותפות בגלריה הוראס ריכטר – יפו וב"על האגם"– פארק רעננה, תערוכת עיצוב בגני התערוכה תל-אביב ועוד..


בעיות וכיצד פותרים אותן

בעיות הן חלק מהחיים שלנו, הן מופיעות לעיתים גם במרחב הציבורי אך תמיד חשוב לזכור שלכל בעיה יש גם פיתרון.
בגני תקווה קיימת שדרה מקסימה עם קירות פסיפס שיוצרים את מוזיאון הפסיפס הפתוח הראשון מסוגו בארץ.
ומה עושים אם באמצע שדירה יפהפייה זו קיימות בְּטוֹנַדוֹת שנועדו לישיבה – אולם הן מכוערות ומכערות את הסביבה היפה והאסתטית?
ובכן, התבקשנו לטפל בבעיה הזו…
כך נראו הבְּטוֹנַדוֹת החשופות:
הצענו וייצרנו במיוחד עבור המקום מעטפת מבטון בגימור מוזאיקה עם עיטורי פסיפס בגב המושב אותו הלבשנו על הבטונדה הקיימת.
זה נתן מענה מושלם למקום ופתר את הבעיה.
בעיה נוספת נוצרה לפני כמה שנים עם בעית המים, שאולי בעצם אף פעם לא הייתה, אבל גרמה לכך שעיריות השקיעו פחות בגינון. מעבר לכך ישנם מקומות במרחב העירוני שאין בהם צנרת של מים והם נותרים עזובים ומיובשים.
כפיתרון לבעיה זו עיצבנו פסלי פרחים בכמה גדלים וצורות, עשויים מיציקה של פולימרים בגימור מוחלק וצבועים בצבעים פוליאוריטנים עמידים. את הפרחים אנחנו מחברים אל עציץ ואותו מקבעים אל תוך האדמה או הריצוף.
בתחילה השתמשנו בעציצים מוכנים: עציצי הפרחים הם הצלחה מאד גדולה. הם נותנים באופן מיידי זריקה של צבע ויופי ומעלים את האסטתיקה בעיר.
הם מגיעים בשלל גוונים ולפי בקשת הלקוח.
אז לסיכום, כל בעיה הינה אפשרות ליצירתיות חדשה ולשדרוג.
יש לכם בעיה? אנחנו נשמח לעזור!


מכלי מחזור מודרניים

מה חדש במרחב הציבורי?
המרחב הציבורי עבר שינוי אדיר מאז היותי ילדה בשנות ה-60.
הרחובות הראשיים היו סלולים, אבל החלק הצפוני של העיר תל-אביב היה בבנייה ורמת אביב ג' כלל לא הייתה קיימת. מסביב לגושים בנויים היו חלקים בתוליים בהם אפשר היה כמעט להתחבר לטבע.
הכרך הגדול
היום הערים הגדולות, וגם הקטנות, מעוניינות לתת את התחושה של הכרך הגדול מצד אחד, אך מצד שני גם את השקט של הגינה הציבורית של פעם ואת מקום המשחקים המגודר והמוגן לילדים.
כמו כן, קיים הניסיון לספק חוויה עירונית וצבעונית לצד אווירה תרבותית ואסתטית.
מתוך כך הולכת וגדלה המגמה של ריהוט רחוב ופיסול אורבני. שכונות חדשות נבנות על גבי קונספט מסוים אשר מאחד בתוכו גם את התכנון של הפריט השולי ביותר, זהו לא רק המבנה אלא גם הריצוף, הספסל הציבורי, עמוד התאורה וגם הגינון מסביב והפסל הסביבתי חשובים ותורמים לסך הכל הכללי מבחינת צורה וצבע אשר נותנים לנו את התחושה והחוויה הקשורים לאותו מקום.
מיחזור
נושא המיחזור נכנס לחיינו לפני כמה שנים ואנו נמצאים בתהליך של מיחזור שהולך וגדל וכמובן תופס את מקומו גם במרחב הציבורי סביבנו.
אנחנו ממחזרים בקבוקים, קרטונים, בגדים, סוללות ונייר ופחי המיחזור נמצאים סביבנו בכל עיר באופן שמקל עלינו את השלכת הפריטים הממוחזרים. אין צורך לנסוע לקצה העיר על מנת לזרוק את הבקבוק או את ערימת העיתונים מסוף השבוע, אין צורך להעמיס את הקרטונים על עגלה ולהגיע למגרש הישן והנטוש ולהיפטר מהם שם. כל המיכלים נמצאים קרוב אלינו ובמרחק של כמה עשרות מטרים האחד מהשני כדוגמת כלובי רשת למיחזור בקבוקים.
זה נוח וזה קל אך האם זה יפה?
הרעיון הוא טוב, התועלת לסביבה היא עצומה וכולנו נרוויח, אבל נדרשת כאן חשיבה עיצובית בכדי לשמור שנושא המיחזור ישרת אותנו ולא יגרע מעיצובו של המרחב הציבורי.
כלוב הרשת הינו חפץ מכוער שהפך להיות חלק מנופה של כל עיר. הוא נגיש ונוח אך אינו אסתטי. מיכלי איסוף הקרטונים הם ענקיים ולא יפים וכך גם מיכלי איסוף הבגדים.
בשכונות חדשות נמצאות פינות מיחזור ושם אפשר למצוא את כל המיכלים יחד, אך פינות כאלה פוגמות מאוד ביופיין של השכונות המדוגמות, וזה צובט את הלב לראות מקום כל-כך לא מטופל באמצע שכונה חדשה ויפה.
פתרון
בדיוק כפי שפנס הרחוב, הספסל הציבורי, הריצוף והגינון שונו עם השנים ועברו תחת יד המעצבים, כך ניתן גם לטפל במיכלי המיחזור. אין סיבה שמיכלים אלו לא יהוו פסל סביבתי בפני עצמם ויקבלו צורה וצבע תוך שהם ממשיכים לתפקד כיעודם המקורי – מיכלי איסוף.
עיריית רמת השרון הייתה הראשונה להרים את כפפת העיצוב והזמינה מיכלי מיחזור לבקבוקים בצורת תות.
ידוע לכל כי רמת השרון מתויגת כעיר התותים ולכן טבעי היה להשתמש בצורת התות כמיכל הנראה כפסל סביבתי, תופס פחות מקום על המדרכה בהשוואה לכלובים הרגילים ומעבר לכך התושבים נהנים להשתמש בו.


פסל אורבני מול פסל במוזיאון

אמנות – הגדרה ממילון אבן שושן – יצירה שיש בה כדי לגרום לרואה או לשומע להנאה ולגרום להם לחוויה אסתטית.
אמנות הינה תקשורת.
פָּסָל מעוניין להוציא את תחושותיו ורעיונותיו בשלושה מימדים, והציבור, אם הוא "משכפל" את הרעיון, הרי שהפסל הצליח להגיע אל הקהל.
ישנם הרבה מאד תחומים הקשורים לאמנות וכולם מעוניינים להעביר תקשורת כלשהי, אך הדרכים הן שונות ומגוונות.
במאמר הזה הייתי רוצה להתמקד בנושא אחד – האמנות האורבנית אל מול אמנות המוצגת במוזיאון.
מהם בעצם ההבדלים בין אמנות המוצגת במוזיאון לבין אמנות אורבנית, ומה מייחד כל אחת מהן?
ראשית, במוזיאון, מבחינת הצופה, הקהל, אין הפרעות ויזואליות או קוליות. הכל מסודר באופן כזה שלצופה תהיה חוויה מקסימלית. ניתן לשבת מול התמונה או הפסל ולהתבונן בו ולנסות לעתים להבין מה מונח שם ואיזו תחושה זה מעלה. השלט שליד גם הוא מוסיף להבנה של הצופה, וכך ישנם תנאים אופטימליים לתקשורת.
ברחוב, פיסול סביבתי יכול להיבלע ברעש הצורני והצבעוני של העיר, ולכן חשוב למצוא לו מקום מוצלח כדי ליצור תנאי תקשורת טובים ככל שניתן גם בסביבה האקראית של המרחב העירוני.
אדם שהולך למוזיאון לראות אמנות מפנה את זמנו ומכין עצמו לקראת החוויה, הוא משוטט במרחב שנבנה וסודר על מנת ליצור תנאים אופטימליים להתבוננות ביצירה – מבחינת עיצוב המרחב, תאורה וכו'.
ברחוב, אדם נתקל בפסל תוך כדי שתשומת ליבו מופנית לכיוונים שונים ולאו דווקא לאמנות. ייתכן שהוא ישים לב או לא ישים לב לפסל שנמצא בסביבתו, אבל המכלול השלם של איזור עירוני מעוצב הכולל בתוכו פסלים יפים יצור אצל עובר האורח הרגשה טובה ונינוחות גם אם הוא לא שם לב לכך. העובדה שהסביבה היא אסתטית ונעימה גורמת לרוב האנשים לעלייה במצב-הרוח גם אם הם אינם מודעים לכך באופן ישיר.
המוצגים במוזיאון הם לראייה בלבד וחל איסור לגעת בעוד שבעיר הפסל הופך להיות חלק בלתי נפרד מהמרחב האורבני. מותר לגעת בו, לשבת עליו ואפילו לטפס עליו.
פיסול אורבני חייב להיות מחומרים עמידים מבחינת האקלים בעוד שפסל המוצג במקום פנימי ושמור יכול להיות עשוי מחומרים שונים לגמרי.
באופן אישי, אני רואה את הפיסול הסביבתי כאתגר אמיתי – כיצד ליצור חוויה אסתטית מיידית שיכולה ליצור תקשורת עם ציבור שלם. חשוב לי שהקהל יקבל חוויה טובה כשהוא בא במגע עם הפסלים שלי, חשוב לי שאנשים שיראו את העבודות שלי ירגישו שמחה, יעלו חיוך, יוכלו לגעת ולחוש את החומר ואת הצורה, בידיעה שהפסל נמצא שם לרשותם.


יחס הזהב – הפרופורציה האלוהית

יחס הזהב הוא קבוע מתמטי (מספר שאינו משתנה) המעסיק מזה אלפי שנים מדענים, מתמטיקאים ואמנים. יחס הזהב מתאר פרופורציה קבועה כלשהי שניתן לזהות אותה בתחומים רבים בחיינו. יחס הזהב מופיע בתחומים שונים כגון גאומטריה, בוטניקה, בתצורות של גבישים, סידור העלים סביב הגבעול, מקום הזרעים בתפוח, באיצטרובל, בצורה הלולינית של הקונכייה ואפילו בתופעות טבע כגון סערות.
יחס הזהב נחשב למידה המושלמת ביותר באמנות.
יצירות אמנות ואדריכלות שהיחס הזה מצוי ביסוד עיצובן ניחנות ביופי רב. יחס הזהב נמצא גם בגוף האדם והחי, במערכות הכוכבים והגלקסיות ואף במוזיקה.
 הוא קיים גם באמנות ובאדריכלות ועצם קיומו מוכיח כי העולם סביבנו מתוכנן…
בתחום האדריכלות, יחס הזהב מוביל אותנו עד יוון הקלאסית, וניתן לזהות אותו אפילו בהנחיות לבניית תיבת נוח (כפי שמופיע בכתובים!).
יחס הזהב באמנות נחשב בתור הפרופורציה המושלמת והיפה ביותר שאדם יכול לתאר.
לאונרדו דה וינצ'י השתמש בחתך הזהב בציור מונה ליזה והסעודה האחרונה, ומיכלאנג'לו בפסל דוד המפורסם.
גם בימנו נעשה שימוש ביחס הזהב ואפילו מידות כרטיס האשראי תוכננו – בהתאם (ומכאן אהבתנו הגדולה אליו…).
בסטודיו 16 , ביצירותיו של הפסל מאיר טרוסמן, יש שימוש רב בתכונות המתמטיות של מלבן הזהב והפרופורציות של יחס הזהב:
לאחר שנים של התנסות וחיפוש אחר היצירה המושלמת והשאיפה ליצור דבר שהינו אסתטי לעיני המתבונן מאיר חקר צורות אורגניות כגון פירות וקונכיות בהן קיימת החוקיות של יחס הזהב ומצא את הנוסחא אותה הוא מיישם בעבודותיו.
בנוסף, בעת תהליך העמדת הפסל במרחב בו הוא צפוי לעמוד, נלקחת בחשבון אותה חוקיות אשר יוצרת את המצב האופטימלי של היצירה בהתאם לסביבתה.


כבשים

הכבשה מוזכרת בתרבות המודרנית במגוון יצירות אומנות. היא ממחישה את התמימות העילאית כפי שמופגנת על ידי הנסיך הקטן בספרו של אנטואן דה סנט-אכזופרי, המבקש מהטייס שמטוסו הושבת בלב המדבר "בְּבַקָּשָה… צַיֵּר לִי כִּבְשָה". היא גם ממחישה את האכזריות המופגנת כנגד הקורבנות חסרי הישע בסרט "שתיקת הכבשים".
במקרא וגם בתרבויות של עמים אחרים, הכבשה היא סמל לטוהר ותמימות. חוסר הישע שלה כלפי האדם הגוזז את צמרה או המביאה לשחיטה, וחוסר היכולת להתגונן בפני חיות טרף הוא משל לאדם המוצא להורג או חוסר הישע של החלש בפני החזק ממנו. מכאן נגזר גם הדימוי של עם ישראל כעבד ה' המעונה "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו." (ישעיהו נ"ג ו-ז). תאור זה עצמו משויך בנצרות לישו.
אצל חז"ל ישראל משולים ל"כבשה העומדת בין שבעים זאבים, שאלמלא גדול הרועה שמצילה ושומרה, מיד היא נטרפת". היחס בין טורף לנטרף, בין כבש לזאב, מופיע גם בחזון אחרית הימים של ישעיהו "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ" 
(פרק י"א ו).
הציירים הישראלים של תחילת המאה ה-20 הרבו לצייר מוטיבים שסימלו בעיניהם את ארץ ישראל, בעיקר מן התרבות הערבית. כבשים היו חלק בלתי נפרד מנוף הארץ ולכן אנו מוצאים ציורי כבשים אצל נחום גוטמן, ראובן רובין ואביגדור אריכא.
האמן המזוהה ביותר עם ציורי כבשים הוא ללא ספק מנשה קדישמן. קדישמן צייר למעלה מאלף ציורי כבשים.
בציורים מימי הביניים מצוירים השליחים כשהם מלווים על ידי כבש. השה כסמל של סבל ושל תום הוא גם סמלם של כמה קדושים.
הכבשה מוזכרת 81 פעם במקרא תחת שמות שונים: כִּשְבָה, רָחֵל, איל, עתוּד וכו'.
הכבשים ידועות בחוש העדר המפותח שלהן. 



Share by: